החלטה בתיק בש"א 239/06

לפניי בקשה לביטול החלטה (בש"א 239/06) שעניינה עיכוב ביצוע, וכן בקשות נוספות לעיכוב ביצוע פסק דין.

הרקע

1.         מדובר בפסק דין שניתן בעקבות דחייה (חלקית) של בקשת רשות להתגונן מטעם הנתבעים בתיק העיקרי (ת.א. 7118/05).

            משניתנה פסיקתא בנדון, הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 620/06).

            במשך התקופה עד שמיעת הבקשות דנן ביום 16.5.06 הוגשו מספר בקשות, כמפורט בכותרת לעיל.

            המבקשים טוענים שיש מקום לדון בבקשותיהם יען כי כב' השופטת מ' נאור החליטה, במסגרת הערעור שלפני בית המשפט העליון כדלקמן:

"1. ניתן בזה צו ארעי המונע את פינויה של הדירה נשוא הבקשה (גוש 30030 חלקה 79) וזאת עד להחלטת בית המשפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לו.

2. ככל שניתן להבין מהבקשה ומהתגובה טרם ניתנה החלטה כאמור.

3. בעלי הדין יודיעו על מתן ההחלטה ומה מתבקש לגבי הבקשה הנוכחית.

4. העתק החלטה זו יועבר לכב' השופט יוסף שפירא מבית המשפט המחוזי בירושלים.

ניתנה היום, ו' ניסן, תשס"ו (4.4.2006)".

טענות המבקשים

2.         לאור החלטת כב' השופטת נאור יש לדון בערכאה זו בבקשתם.

            לגופו של עניין טוענים הם, כי המשך הליכי ההוצאה לפועל עלולים לגרום להם נזק בלתי הפיך, שכן מדובר בדירה בה מתגוררת אימו של מבקש מס' 2. כן טוענים המבקשים שאם הדירה תימכר, כי אז בנק לאומי לישראל בע"מ שאף הוא נושה של המבקשים, יקבל את חלקו מתוך הכספים שיתקבלו ממכירת הדירה, או אז לא ניתן יהא להחזיר המצב לקדמותו.

            טענה נוספת בפי המבקשים הינה כי סיכויי הערעור טובים הואיל וטענתם המרכזית הינה כי הדירה נקנתה בנאמנות, ובידי המבקשים ראיות בכתובים לכך.

טענות המשיב (בנק הפועלים בע"מ)

3.         יש לדחות המבקשות על הסף. המבקשות הגישו מספר בקשות, וכך נוצר בלבול מה קדם למה, ומכאן החלטת בית המשפט העליון, במקרה הטוב יצרו המבקשים בכך מצג לא מדויק. מדובר בפסק דין כספי שאין לעכבו.

            המבקשים לא נתנו ערבות כמתבקש ואף לא התחייבות עצמית (רע"א 569/04 אלי קאשי נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם).

            אף לגופו של עניין יש לדחות הבקשות שכן נקיטת ההליכים בהוצל"פ הינה מכוח כינוס הנכסים, בנק לאומי לישראל בע"מ לא הגיש בקשה מימוש הנכס, ומכל מקום הדבר נעשה בתאום עם המשיב.